<h1>תוספות רבינו יהודה מפאריש — ע"ז</h1>
<h2>דף כז:</h2>
[ע"ז ס"ה ע"ב] ולא יעשנה מרדעת לחמור. נראה [הטעם משום] שמא יקרע בגדו ויתפרנו עליו. וכן אמרינן לעיל [ל"ב ע"א] גבי נודות של גוים, שמא יקרע נודו וכו'. ודוקא אבד דלא מינכר. אבל ודאי כלאים לא חיישינן. וכן בתכריכי המת, כדתנן [כלאים פ"ט מ"ד] [מרדעת] החמור ותכריכי המת אין בהן משום כלאים. [והיינו] בהצעה דוקא דאינה אלא דרבנן, כדאמרינן בספ"ק דביצה [י"ד ע"ב] לא יעלה עליך אבל אתה מותר להציעו תחתיך אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תיכרך נימא וכו'. וכיון דאינו אלא מדרבנן לא אסרו חכמים. והיינו טעמא דכרים וכסתות אין בהם משום כלאים ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהם. הקשה ה"ר שמעון מיונביל, אם כן בפרק קמא דביצה [י"ד ע"ב] קתני, משלחים כלאים לחבירו ביום טוב, ודחיק לאוקמא בקשין, ואמאי לא מוקי לה בכרים וכסתות דאין בהם משום כלאים. ואומר רבי, דלהכי מוקי [לה] בקשין, [רבותא] קמ"ל אע"ג דאיכא למיטעי ברכין לא גזרינן, אבל בכרים וכסתות מאי קמ"ל, פשיטא דמשלחין. מפי רבי.
